גזר דין בתיק ת"פ 34691-09-12

רקע עובדתי

1. עם תום שמיעת הראיות בתיק הוכרע דינם של הנאשמים והם הורשעו בכל המעשים ובכל העבירות, שיוחסו להם בכתב האישום. הנאשמים1 ו-2 הורשעו בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, והנאשם 1 הורשע גם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא רישיון רכב, נהיגה ללא ביטוח והדחה בחקירה.
2. בהכרעת הדין נקבע, כי בתאריך 1.9.12 בשעות הערב נסעו הנאשמים ביחד עם אדם נוסף לכיוון היציאה מרהט, שם עצרו את הרכב והציעו טרמפ למתלונן, אזרח אריתראי אשר עמד בתחנת האוטובוס, לכיוון צומת "בית קמה". המתלונן נכנס אל הרכב והתיישב במושב האחורי, ולאחר נסיעה קצרה, הנאשם 1, שנהג ברכב, סטה מן הדרך לעבר שביל עפר, שם עצר והנאשמים יצאו מהרכב. אז, לפתע, לפת הנאשם 2 את צווארו של המתלונן בחוזקה וחנק אותו, בעת שהנאשם 1 ערך חיפוש בכיסיו. כך בחוזק יד שדדו ממנו את שכר יומו (שני שטרות של 100 ש"ח), את מכשיר הטלפון הסלולארי שלו ואת ארנקו בו היו מסמכי אשרת השהייה ("ויזה") שלו.
3. עוד נקבע, כי המתלונן ביקש לעזוב את המקום וללכת לדרכו, אז התנפלו עליו הנאשמים יחד, הרימו אותו והכניסוהו בכוח למושב האחורי של הרכב והחלו לנסוע לכיוון רהט. במהלך הנסיעה הצליח המתלונן לפתוח את דלת הרכב והוציא את רגלו האחת ממנה. הנאשם 1 האיץ את מהירות הנסיעה ובעקבות זאת המתלונן נפל על הכביש, והנאשמים נמלטו מהמקום.
4. בהכרעת הדין נקבע גם, כי הנאשם 1 נהג ברכבו מבלי שהיה ברשותו רישיון נהיגה ורישיון רכב וממילא גם ללא ביטוח.
5. האישום השני, בו הורשע הנאשם 1, התרחש ביום 7.9.12 בעת החקירה במשטרה בגין האירוע דלעיל, במהלכה ניסה הנאשם להדיח את המתלונן לחזור בו מתלונתו או למצער, להטיל ספק בזיהויו. זאת עשה הנאשם באמצעות תחנונים והפצרות, איומים והפחדות וכן באמצעות הצעה לתשלום כספי בתמורה. כך, בין היתר, איים על המתלונן, כי מחכים לו מחוץ לתחנה, כי יערפו את ראשו בקרוב וכי יעשו לו את החיים "גיהינום".

טיעוני הצדדים לעונש

6. ב"כ המאשימה עמדה על חומרת מעשי הנאשמים, אשר פגעו במכוון בקורבן הנמנה על אוכלוסייה חלשה, לקחו אותו למקום מבודד ונטלו ממנו באלימות את כל רכושו. היא הדגישה את הערך המשמעותי שיש לרכוש בעיני המתלונן, למרות העובדה שבמונחים אובייקטיבים אין מדובר בערך רב. מעבר לנזק הכלכלי, הדגישה את הפגיעה הישירה בביטחונו האישי של המתלונן, הגורמת באופן עקיף לפגיעה בביטחון הציבור כולו. לפיכך, סברה כי מתחם העונש ההולם לאירוע השוד נע בין 3 ל- 6 שנות מאסר בפועל, וכי המתחם ביחס לאירוע ההדחה נע בין 6 חודשים ל-12 חודשי מאסר בפועל.
7. באשר לנאשם 1, הדגישה ב"כ המאשימה גם את העבירות הנוספות שביצע מעבר לעבירת השוד, את העובדה שלא הודה, לא נטל אחריות למעשיו, וכן את הסיכון הגבוה למעורבות פלילית בעתיד, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן. בהתייחס לנאשם 2, ציינה את עברו הפלילי המכביד שכלל עונשי מאסר לתקופות ממושכות, שלא היה בהם כדי להרתיעו.
8. ב"כ הנאשם 1 הדגיש בפני בית המשפט, כי מדובר בנאשם נורמטיבי, שזו לו הסתבכות ראשונה עם החוק הפלילי והתעבורתי גם יחד, אשר ביצע את העבירות על סף גיל הקטינות. כן הצביע על קיומה של חולשה חברתית מצד הנאשם, כפי שפורט בתסקיר ועל היעדר שימוש בכוח במהלך האירוע כלפי המתלונן. ב"כ הנאשם 1 ציין גם, כי הנאשם היה עצור בעקבות האירועים הללו במשך כשלושה חודשים מאחורי סורג ובריח ומאז נתון בתנאים מגבילים, אותם לא הפר.
9. כמו כן עתר מבית המשפט לכבד את רצונו של הנאשם להוכיח את חפותו ולנהל את התיק, מבלי שהדבר יעמוד לו לרועץ. בסיכומו של דבר, טען כי מתחמי הענישה שהוצעו על ידי ב"כ המאשימה אינם ריאליים, וביקש תחת זאת להשית על הנאשם 1 עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.
10. ב"כ הנאשם 2 הטעים , כי נסיבות ביצוע העבירה, מבלי להקל ראש בחומרתן, אינן ממוקמות במדרג החומרה הגבוה של עבירות מסוג זה, שכן המדובר לדידו, באירוע ספונטאני ללא תכנון והתארגנות מראש. כן, לדבריו, לא מדובר באירוע אלים במיוחד, לא נעשה כל שימוש בכלי משחית ובסופו של דבר גם לא נגרמה חבלה למתלונן או נזק משמעותי, למעט נזק כספי שאינו גדול, באופן יחסי. כן טען, כי במקרים רבים, הדומים לענייננו, הוגשו כתבי אישום בפני בית משפט השלום בעבירה של תקיפה לשם גניבה, וכמובן שהדבר השליך על רמת הענישה בסופו של יום.
11. ב"כ הנאשם 2 טען אף הוא, כי המתחמים שהוצעו על ידי ב"כ המאשימה - מופרכים הם. כן עתר שלא להחמיר עם הנאשם אך בשל העובדה שבחר לנהל את משפטו. הוא הדגיש כי מדובר בנאשם, המטפל באמו החולה ושתכניותיו להינשא בוטלו בעקבות הסתבכותו בתיק זה. כן עמד על כך שהנאשם עצור במשך כשנה וחודשיים, דהיינו מחודש ספטמבר 2012 וציין, כי סיכוייו לניכוי שליש מהעונש הינו אפסי. בשל כל אלה, עתר להסתפק בתקופת מעצרו.

עמדת שירות המבחן - לגבי הנאשם 1

12.  מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם רווק כבן 19, סיים 12 שנות לימוד, שוהה בתנאים מגבילים במשך כשנה ומאז מעצרו אינו עובד. הנאשם מסר לקצינת המבחן, כי אינו צורך סמים ואלכוהול. כן מסר, כי לא עלה בידו להוציא רישיון נהיגה נוכח כישלון במבחני התיאוריה וכי טרם מעצרו נהג ברכב המיועד להשמדה, לרוב בשטחים פתוחים, אם כי פעם אחת נהג בשכונת מגוריו.
13. שירות המבחן התרשם, כי מדובר בנאשם צעיר, ללא עבר פלילי, בעל יכולות קוגניטיביות תקינות, המונע מהתנהגות ילדותית ומושפע מלחצים חברתיים. כן התרשם, כי הנאשם מתרועע עם חברה שולית, אינו חושש מפני מורא החוק, מביע עמדות מקלות ביחס לחוקי התעבורה ומפחית מחומרת מעשיו בהקשר זה. לפיכך, שירות המבחן העריך כי קיימת לגביו רמת סיכון גבוהה להמשך מעורבות פלילית ותעבורתית. נוכח האמור, ונוכח העובדה שהנאשם לא הודה במיוחס לו, שירות המבחן לא מצא לנכון לבוא בהמלצה לגביו.

דיון

14. כלל הוא, שלשם מציאת מתחם העונש ההולם על בית המשפט לקחת בחשבון את ערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה ואף את הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה (סעיף 40ג לחוק העונשין).

מדיניות הענישה הנוהגת